האינטרנט - ברכה או קללה?

אם בעבר המטרה המרכזית של מלאכת החינוך הייתה למצוא דרך לחשוף את התלמיד לידע, היום בעקבות הכנסת השימוש באינטרנט, כמויות אדירות של מידע נגישות לתלמיד. השאלות הנשאלות היום הן: מה על התלמיד לעשות עם כל הידע העצום הזה? איך עליו לאתר ולבחור מידע מתאים, איך לסנן את המידע שנאסף, ולהשתמש בו ביעילות ובהתאם לצרכים?

האינטרנט והחינוך משולבים זה בזה בקשר הדוק. החינוך תפס מקום של כבוד בהיסטוריה של האינטרנט עוד לפני שבנקים וחנויות נכנסו לתמונה. אלה פרחו רק בשנים האחרונות, לאחר שבוניהם גילו שהאינטרנט מהווה בסיס מוצלח לניהול העסקים שלהם ולקידום שלהם. לעומתם,

אוניברסיטאות התפעלו מהאפשרויות שנמצאות באינטרנט כבר לפני יותר מ 11 שנים. הם התלהבו מהיכולת ליצור קשרים באמצעות המחשב ומהגישה שהיא כמעט בלתי-מוגבלת למידע.

באותה תקופה היה נדמה שמספיק "להעתיק" כמה מהדברים שקורים בכיתה הרגילה, למשל: דיון כיתתי על טכנולוגיות האינטרנט החדשות כדי שאלו יחוללו מהפכה של ממש. באותה תקופה האינטרנט היה ברובו בן בריתה של האקדמיה. הוא עדיין לא חלחל לבתי הספר, ולא לאוכלוסיות מחוץ למסגרות לימודיות. כאשר הוא פרץ את האקדמיה וחדר לכל תחומי החיים שלנו, הוא חולל שינויים בכל דבר שהגיע אליו. בין היתר גם בתי ספר הצטרפו לחגיגה. אבל למרות הזיק ההיסטורי האיתן לחינוך, ההתרחבות שהתרחשה בקשת כה רחבה של תחומים, לא התרחשה בחינוך. בחינוך, האינטרנט צעד צעדים קטנים בלבד, ונדמה שהוא אפילו מעד. אין זה מפני שלא ניסו לשלב את טכנולוגיות האינטרנט בחינוך, או מפני שאלה שניסו לשלבו לא היו מוכשרים למשימה.

אך למרות כל הפעילות הזאת, יש תחושה של החמצה. גם בהשוואה לתחומים הרבים שבהם יש שימוש של ממש באינטרנט, וגם בתוך הסביבה החינוכית עצמה, נדמה שמשהו לא זז כמו שצריך. כן, באמת משתמשים באינטרנט בבתי הספר, אבל לא נראה שהשימוש הזה ממש עוזר ללמידה משמעותית. במקום זה יש תחושה שההבטחה הגדולה של האינטרנט בתחום החינוכי איננה מתקיימת. אתרים בית ספריים מעוצבים היטב צמחו. אבל במקום להיות "לימודיים", הם דווקא "ייצוגיים". הם היו כרטיס ביקור עבור מנהלים שרצה להראות שבית הספר שלו צועד לתוך המאה ה-21, אך לא יותר מזה. מורים רבים מנסים לשלב את השימוש באינטרנט בשיעורים שלהם, אך לעתים קרובות הרבה יותר מדי התוצאה היחידה שאפשר לראות מהניסיונות האלה הוא רשימה של קישורים לאתרים שיש ספק אם הם מתאימים לצורכי התלמידים .

אצלנו בישיבה ישנם שני פרויקטים מסוגים כמו אלה: הראשון, התחיל לפני שנתיים, ובו הביאו טאבלטים לשכבת כיתה ז'. השני, שהתחיל השנה, הוא הבאת מחשבים ניידים לישיבה, ונתינת רשות לכיתה להשתמש בו במקרה הצורך. אני זוכר שהיו ימים שהכיתה, ולפעמים אפילו השכבה, לא יצאו להפסקות, משום שכולם היו עסוקים "איש איש במכשירו", מטאבלטים ועד לפטופים פרטיים שתלמידים הביאו לישיבה. השנה העבירו את הטאבלטים לשימוש כל הישיבה, ולא רק לשכבה שלנו, ומאז, באורח פלא, שיחות חיות בכיתה, משחקים וצחוקים...

האינטרנט שואב אותנו, מסחרר אותנו, ומסיח את דעתנו מהמטרה היעודה. הוא אורב לנו בכל מקום: במחשב, בטאבלט, באייפוד, בכבלים ובאלחוטיות.. הוא נמצא בבית, אצל חברים, בטלפונים הניידים, ואפילו ברחוב! אפשר להרוויח באמצעותו כסף, חברים, וגם זיווג... להזמין אוכל, סרט, קניות, ואפילו תור לרופא... אז חברים יקרים, שימו לכם מעצורים! צריך לשים לב גם לחיים הפרטיים, המציאותיים, כי לא הכול וירטואלי... כדורגל זה לא בהכרח "FIFA" וחברים הם לא רק בפייסבוק... ונכון, גם אם הוא יכול לחטוף "וירוס" זה לא אומר שהוא בן אדם!

אז נכון, לא כל יום שבת,אבל תעשו משהו עם החברים, המשפחה ואפילו לבד, גם ביום חול... והכי חשוב: תהנו!!!!!